קן הנמלים

מהר , מהר לעלות מפלס, אני חייב להספיק את המתבגרים עד השעה חמש, נו איזה לחץ כל היום , ממש קשה.
רגע רגע, מה הריח הזה ? זה מרגיש כמו אזעקת פולשים, לא עכשיו חברה, למה דווקא כשאני עם שש ידיים בתוך הסיר ? אי אפשר להמשיך ככה אני מתמוטט, נופל מהרגליים ממש , נו די כבר.

טוב, עבר, הלך הפולש או שלא היה פולש. עכשיו שקט ואני יכול לחזור אל הלחץ הרגיל שלי, להאכיל שלושת אלפים זחלים שעוד מספר ימים יתבגרו ויהפכו לנמלים כמוני ויצטרפו למעגל העבודה בקן. זה תפקיד רציני כשחושבים על זה מזווית כזאת.
"שלום רוני" מישהו קרא לי ? "רוני, כאן כאן למטה, זו אני אלה"
"הי אלה, מה שלומך ? מה את עושה שם ? את מכינה חומר לחזק את הקירות?"
אלה ואני בני אותו מחזור, בדיוק כמו שכל הזחלים שאנחנו מטפלים בהם יבקעו באותו יום ויהיו בני אותו מחזור . את אלה יצא לי להכיר בימי העיון כש למדנו על התפקידים שאנחנו יכולים לבחור לנו בקן, אלה היא בנאית ואני אוהב לעבוד עם זחלים. לא יודע איך זה יצא אבל מיום העיון הראשון נוצר בינינו קשר וזה נראה מאוד טבעי שנעבוד באותו אגף של הקן, ומאז באמת אני מטפל בזחלים ואלה בונה לנו את האגף. את ההפסקות אנחנו מבלים ביחד בדרך כלל, אלה מכירה כל פינה באגף שלנו ובכל פעם היא מראה לי מקומות חדשים.
"שמעת על השיפוצים באגף הדרומי ? שמעתי שהם ממש עושים שם מבצע רציני." האגף שלנו הוא המזרחי, הוא נמצא קרוב לשיפוע הגבעה ככה שאפילו שהוא חפור עמוק מתחת לפני השטח אפשר להרגיש את שינויי מזג האויר
"מה את אומרת ? גם אצלינו יתחילו שיפוצים בקרוב ?"
"לא, אל תדאג, המהנדס הראשי של הקן ביפר לי שמרחיבים שם בגלל ששם יותר טוב לאכסן מזון, כאן אצלינו אין מה לשנות"
מזל, כבר התחלתי לדאוג מכל השינויים האלה בקן, אני איש של שגרה, כמו רוב הנמלים אני חושב, כולנו לא אוהבים שינויים פתאומיים.
אי אפשר לחיות בקן עם כל כך הרבה נמלים שלכל אחד יש את התפקיד שלו ולא לאהוב את השגרה.

המשך יבוא...