צלחת לבנה נקיה ומבריקה ,עשויה מפורצלן איכותי, שאפילו אחרי מאה שנה אצל הדודה יטי בויטרינה, אתה יכול לראות את עצמך בקטן משתקף כשאתה מחזיק אותה בזהירות.
בצדה הימני יש ציור של פרח ורוד עם גבעול אפור ושני עלים אפורים.
מי אכל מהצלחת הזאת בפעם האחרונה ? מעניין כמה זמן הדודה לא אכלה ממנה ורק מנקה אותה באובססיביות.
זה ממש טקס מיוחד, לנקות את הצלחת.
בשעה תשע בבוקר אחרי התה של הבוקר היא מביאה כרית גדולה, ומניחה אותה על הרצפה צמוד לארון, היא גם מנתקת את הטלפון לפני שהיא מתחילה.
יש מטפחת בד ישנה מיוחדת לניקוי הצלחת, מן מטפחת כזאת שזקנים מקנחים בה את האף ומחזירים לכיס, ומסתובבים איתה כל היום.
כזאת מטפחת.
כעת אפשר להתחיל, פשוט מנקה את הצלחת בתנועות איטיות נגד כיוון השעון.
ככה היא עושה עד שעה שלוש, כל יום חוץ מיום שבת.
הכרית מתחת לארון זה כדי שאם משהו יקרה לה, הצלחת תוכל ליפול בבטחה.
"אני כבר בת תשעים ושבע, אתה יודע, אני יכולה ללכת כל רגע."
הסיפור נכתב בשנת 2003
א-
2 comments:
דודה יטי, אתה יודע , חיה עוד ארבע שני ומחצית השנה.
הצלחת עדיין מבריקה,שיני הזמן אינן נוגסות בה
מעניין, מתי היא תישבר?
כן.דודה יטי מתה בת מאה ואחת וחצי.
וכשניקתה את הצלחת שאלו אותה. דודה לא נמאס לך לחיות הרי מאה שלמה עברה
והיא אמרה:לא. מה שיש שם, אינני יודעת. ומה שיש כאן, אני מכירה.
אז עדיף להישאר במקום שמכירים....
Post a Comment