This is the story of my journy through life and around the world. It begins on september 2006. -O.T.
Sunday, March 30, 2008
Thursday, March 27, 2008
יש לך אותי / צוף פילוסוף, יזהר אשדות
יש לך אותי
לכי ילדה אהובה
אל חופים רחוקים
אל חלומות אחרים
יש עוד דרכים שאותן
לא עברו מעולם
לכי לשם
קחי לך ילדה אהובה
את תרמיל האתמול
יש בו כמעט את הכל
לכי ילדה אהובה
כי עוד לא מאוחר
אל המחר
לא, לא,
אל תשכחי
גם כשעצוב לך
יש לך אותי
לא, לא,
אל תשכחי
אני כאן
אל תכעסי אהובה
אם נתנו לך לחשוב
אין כאן מקום לאהוב
פעם היה זה חלום
שאליו מגיעים
ממקומות אחרים
לא, לא,
אל תכעסי
גם כשעצוב לך
יש לך אותי
לא, לא,
אל תשכחי
אני כאן
ואני כבר עייפתי מאוד
על שנים אבודות לא אבכה עוד
כשביקשתי למצוא את סוד
זה שגם לך מחכה עוד
לכי ילדה אהובה
אל חופים רחוקים
אל חלומות אחרים
יש עוד דרכים נסתרות
להגיע דרכן
לכי איתן
לא, לא,
אל תשכחי
גם כשעצוב לך
יש לך אותי
לא, לא,
אל תדאגי
גם אם קשה לך
יש לך אותי
לא, לא,
אל תשכחי
גם כשעצוב לך
יש לך אותי
לא, לא,
אל תשכחי
אני כאן
לכי ילדה אהובה
אל חופים רחוקים
אל חלומות אחרים
יש עוד דרכים שאותן
לא עברו מעולם
לכי לשם
קחי לך ילדה אהובה
את תרמיל האתמול
יש בו כמעט את הכל
לכי ילדה אהובה
כי עוד לא מאוחר
אל המחר
לא, לא,
אל תשכחי
גם כשעצוב לך
יש לך אותי
לא, לא,
אל תשכחי
אני כאן
אל תכעסי אהובה
אם נתנו לך לחשוב
אין כאן מקום לאהוב
פעם היה זה חלום
שאליו מגיעים
ממקומות אחרים
לא, לא,
אל תכעסי
גם כשעצוב לך
יש לך אותי
לא, לא,
אל תשכחי
אני כאן
ואני כבר עייפתי מאוד
על שנים אבודות לא אבכה עוד
כשביקשתי למצוא את סוד
זה שגם לך מחכה עוד
לכי ילדה אהובה
אל חופים רחוקים
אל חלומות אחרים
יש עוד דרכים נסתרות
להגיע דרכן
לכי איתן
לא, לא,
אל תשכחי
גם כשעצוב לך
יש לך אותי
לא, לא,
אל תדאגי
גם אם קשה לך
יש לך אותי
לא, לא,
אל תשכחי
גם כשעצוב לך
יש לך אותי
לא, לא,
אל תשכחי
אני כאן
Sunday, March 23, 2008
Wednesday, March 19, 2008
קן הנמלים
מהר , מהר לעלות מפלס, אני חייב להספיק את המתבגרים עד השעה חמש, נו איזה לחץ כל היום , ממש קשה.
רגע רגע, מה הריח הזה ? זה מרגיש כמו אזעקת פולשים, לא עכשיו חברה, למה דווקא כשאני עם שש ידיים בתוך הסיר ? אי אפשר להמשיך ככה אני מתמוטט, נופל מהרגליים ממש , נו די כבר.
טוב, עבר, הלך הפולש או שלא היה פולש. עכשיו שקט ואני יכול לחזור אל הלחץ הרגיל שלי, להאכיל שלושת אלפים זחלים שעוד מספר ימים יתבגרו ויהפכו לנמלים כמוני ויצטרפו למעגל העבודה בקן. זה תפקיד רציני כשחושבים על זה מזווית כזאת.
"שלום רוני" מישהו קרא לי ? "רוני, כאן כאן למטה, זו אני אלה"
"הי אלה, מה שלומך ? מה את עושה שם ? את מכינה חומר לחזק את הקירות?"
אלה ואני בני אותו מחזור, בדיוק כמו שכל הזחלים שאנחנו מטפלים בהם יבקעו באותו יום ויהיו בני אותו מחזור . את אלה יצא לי להכיר בימי העיון כש למדנו על התפקידים שאנחנו יכולים לבחור לנו בקן, אלה היא בנאית ואני אוהב לעבוד עם זחלים. לא יודע איך זה יצא אבל מיום העיון הראשון נוצר בינינו קשר וזה נראה מאוד טבעי שנעבוד באותו אגף של הקן, ומאז באמת אני מטפל בזחלים ואלה בונה לנו את האגף. את ההפסקות אנחנו מבלים ביחד בדרך כלל, אלה מכירה כל פינה באגף שלנו ובכל פעם היא מראה לי מקומות חדשים.
"שמעת על השיפוצים באגף הדרומי ? שמעתי שהם ממש עושים שם מבצע רציני." האגף שלנו הוא המזרחי, הוא נמצא קרוב לשיפוע הגבעה ככה שאפילו שהוא חפור עמוק מתחת לפני השטח אפשר להרגיש את שינויי מזג האויר
"מה את אומרת ? גם אצלינו יתחילו שיפוצים בקרוב ?"
"לא, אל תדאג, המהנדס הראשי של הקן ביפר לי שמרחיבים שם בגלל ששם יותר טוב לאכסן מזון, כאן אצלינו אין מה לשנות"
מזל, כבר התחלתי לדאוג מכל השינויים האלה בקן, אני איש של שגרה, כמו רוב הנמלים אני חושב, כולנו לא אוהבים שינויים פתאומיים.
אי אפשר לחיות בקן עם כל כך הרבה נמלים שלכל אחד יש את התפקיד שלו ולא לאהוב את השגרה.
רגע רגע, מה הריח הזה ? זה מרגיש כמו אזעקת פולשים, לא עכשיו חברה, למה דווקא כשאני עם שש ידיים בתוך הסיר ? אי אפשר להמשיך ככה אני מתמוטט, נופל מהרגליים ממש , נו די כבר.
טוב, עבר, הלך הפולש או שלא היה פולש. עכשיו שקט ואני יכול לחזור אל הלחץ הרגיל שלי, להאכיל שלושת אלפים זחלים שעוד מספר ימים יתבגרו ויהפכו לנמלים כמוני ויצטרפו למעגל העבודה בקן. זה תפקיד רציני כשחושבים על זה מזווית כזאת.
"שלום רוני" מישהו קרא לי ? "רוני, כאן כאן למטה, זו אני אלה"
"הי אלה, מה שלומך ? מה את עושה שם ? את מכינה חומר לחזק את הקירות?"
אלה ואני בני אותו מחזור, בדיוק כמו שכל הזחלים שאנחנו מטפלים בהם יבקעו באותו יום ויהיו בני אותו מחזור . את אלה יצא לי להכיר בימי העיון כש למדנו על התפקידים שאנחנו יכולים לבחור לנו בקן, אלה היא בנאית ואני אוהב לעבוד עם זחלים. לא יודע איך זה יצא אבל מיום העיון הראשון נוצר בינינו קשר וזה נראה מאוד טבעי שנעבוד באותו אגף של הקן, ומאז באמת אני מטפל בזחלים ואלה בונה לנו את האגף. את ההפסקות אנחנו מבלים ביחד בדרך כלל, אלה מכירה כל פינה באגף שלנו ובכל פעם היא מראה לי מקומות חדשים.
"שמעת על השיפוצים באגף הדרומי ? שמעתי שהם ממש עושים שם מבצע רציני." האגף שלנו הוא המזרחי, הוא נמצא קרוב לשיפוע הגבעה ככה שאפילו שהוא חפור עמוק מתחת לפני השטח אפשר להרגיש את שינויי מזג האויר
"מה את אומרת ? גם אצלינו יתחילו שיפוצים בקרוב ?"
"לא, אל תדאג, המהנדס הראשי של הקן ביפר לי שמרחיבים שם בגלל ששם יותר טוב לאכסן מזון, כאן אצלינו אין מה לשנות"
מזל, כבר התחלתי לדאוג מכל השינויים האלה בקן, אני איש של שגרה, כמו רוב הנמלים אני חושב, כולנו לא אוהבים שינויים פתאומיים.
אי אפשר לחיות בקן עם כל כך הרבה נמלים שלכל אחד יש את התפקיד שלו ולא לאהוב את השגרה.
המשך יבוא...
Wednesday, March 12, 2008
Tuesday, March 04, 2008
Sunday, March 02, 2008
Subscribe to:
Posts (Atom)

